1. בחינת תגובת החולה לטיפול

2. בירור והערכת תשובות התרביות/הבדיקות האבחנתיות

3. הערכה חוזרת מהי התסמונת הזיהומית (או העדר זיהום)

4. שקילה מחדש והתאמת הטיפול האנטיביוטי:

– הפסקת הטיפול בהיעדר עדות לזיהום

– התאמת הטיפול לאבחנה הקלינית ו/או תוצאות של תרביות

– צמצום של טווח הטיפול או הרחבת טווח הטיפול

– קביעה מחודשת של משך הטיפול

– שקילת מעבר לטיפול פומי ושחרור לטיפול ביתי*

*מעבר לטיפול פומי מומלץ באופן כללי כאשר החולה משתפר קלינית, ללא חום לפחות 24-48 שעות, הודגם שיפור במדדי הדלקת, החולה מסוגל לבלוע תרופות ולא קיימת בעיית ספיגה.