רקע – אנטיגן לפנאומוקוק / לגיונלה הוא כלי אבחנתי בחולים עם דלקת ריאות קשה* שנרכשה בקהילה (Community Acquired Pneumonia – CAP), בהם הפתוגן לא ידוע. יתרונם של התבחינים הוא בכך שבניגוד לתרביות דם, התחלת טיפול אנטיביוטי אינו מוריד מיעילותם והם נשארים חיוביים לפחות שבוע מהתחלת הטיפול. חסרונותיהם של התבחינים הם רגישות לא גבוהה והעדר מבחני רגישות של החיידקים. שימוש בתבחינים במטופלים אלו מוצדק רק אם יוביל לשינויי משמעותי בטיפול או ימנע הרחבת ברור.
אנטיגן לפנאומוקוק – כלל הפרוטוקולים האנטיביוטים לכיסויי CAP כוללים כיסויי מיטבי של פנאומוקוק, ולכן האבחנה אינה דחופה. במטופל קשה* יתכן שיהיו תרבית דם ו/או ליחה חיובית כעבור 24-48 שעות מהגעתם. אי לכך תבחין לאנטיגן פנאומוקוקלי בשתן מוצדק רק במטופל קשה*, עם דלקת ריאות מוכחת רנטגנית, שנמצא באישפוז מעבר ל48 שעות ואין שיפור משמעותי במצבו.
אנטיגן ללגיונלה – לאבחנה של לגיונלה יש חשיבות אפידמיולוגית (מניעת מקרים נוספים) והשפעה על משך הטיפול האנטיביוטי. כמו-כן קשה יותר להוכיח זיהום ע"י חיידק זה בתרביות. פתוגן זה מכוסה אמפירית בכל מטופל עם דלקת ריאות קשה*, ולכן אין דחיפות בביצוע תבחין אנטיגני בשתן מיד עם הגעת המטופל.
ההתוויות ללקיחתו הן:
- מטופל עם Severe CAP *, תסנין מוכח רנטגנית ואחד או יותר מהממצאים הבאים – היפונתרמיה; שילשול; הפרעה בתפקודי כבד או LDH מוגבר.
- דלקת ריאות מוכחת רנטגנית שהופיעה סביב טיול.
- דלקת ריאות מוכחת רנטגנית בהקשר אפידמיולוגי של התפרצות ידועה של לגיונלה.
לאור האמור לעיל אין אינדיקציה לשליחת אנטיגנים בשתן מחדר המיון. בדיקות שיגיעו מחדר המיון לא תבוצענה. נדרש ממחלקות האישפוז להטמיע את האינדיקציות לנטילת כל אחד מהאנטיגנים ולשלוח רק בהתאם.
*קריטריונים לאבחון Severe CAP על הנחיות ה IDSA מ 2019:
